סדרת ניסויים מרתקת בפסיכולוגיה חברתית הראתה כי ישנה טעות ייחוס בסיסית. טעות זאת מוכרת לרובנו מהיומיום. כאשר הילד שלנו מאחר או שוכח דברים הוא פשוט מפוזר ושכחן או אפילו עם בעיית קשב. לעומת זאת כאשר אנחנו שוכחים או מאחרים זה בגלל העומס שמופעל שיש עלינו. אם אנחנו קובעים עם חבר ומאחרים זה בגלל הפקקים ולא בגלל שלא הערכנו נכון את הזמן . כשהחבר מאחר הוא פשוט מאחר כרוני. אחת הדרכים להבין את זה היא להתייחס להקשר של ההתנהגות. איחור שלנו נשפט בהתאם לנסיבות המוכרות לנו. כלומר, אנו מודעים

ההתנהגות האנושית היא מושא למחקר של מעל ל-100 שנה. לאורך תקופה זו התפתחו תיאוריות מגוונות שלכולן מטרה מרכזית: להסביר ולנבא את ההתנהגות האנושית. הזרם הבולט שהוביל לאורך שנים את חקר ההתנהגות האנושית היה הביהביוריזם (התנהגותנות). תיאוריה זו החל מימיהם של קלארק האל, פרדריק סקינר, ג'ון ווטסון, ניל מילר ואחרים העלתה את התפוקה הפורה ביותר ביכולת לתאר התנהגות אנושית ולחזות אותה. היא שרדה את המהפכה הקוגניטיבית והחלה את חזרתה לבמה לקראת סוף שנות ה- 80. ההשפעה הבולטת ביותר שלה היתה על עו

איך זה להיות הורה בערך לפני, או כבר בתוך גיל העמידה ולנסות לפענח את הראש של המתבגר שלך? מה מעניין אותו? איך הוא רואה את העולם? היכולת המתפתחת שלו להבין סיטואציות חברתיות מורכבות, אוצר הידע ההולך וגדל והחשיפה לאירועים רבים כל כך במשך היממה הופכת את המתבגר ליצור חברתי מתוחכם. עבורנו ההורים זה מפליא לגלות עד כמה דקה האבחנה שלו לגבינו ולגבי נושאים שעל הפרק. כמעט בסתירה מוחלטת להתנהגות הלא מהוקצעת שלו; עדיין. כאן אנחנו עומדים ותוהים איך הוא יכול להתמודד רגשית עם שפע המידע החברתי ה