הא-ב של ההתנהגות האנושית חלק 1
ההתנהגות האנושית היא מושא למחקר של מעל ל-100 שנה. לאורך תקופה זו התפתחו תיאוריות מגוונות שלכולן מטרה מרכזית: להסביר ולנבא את ההתנהגות האנושית. הזרם הבולט שהוביל לאורך שנים את חקר ההתנהגות האנושית היה הביהביוריזם (התנהגותנות). תיאוריה זו החל מימיהם של קלארק האל, פרדריק סקינר, ג'ון ווטסון, ניל מילר ואחרים העלתה את התפוקה הפורה ביותר ביכולת לתאר התנהגות אנושית ולחזות אותה. היא שרדה את המהפכה הקוגניטיבית והחלה את חזרתה לבמה לקראת סוף שנות ה- 80. ההשפעה הבולטת ביותר שלה היתה על עולם החינוך והטיפול.
גם כיום שיטות טיפול וחינוך המבוססות על תיאוריות התנהגותיות זוכות להצלחה מרובה. עם זאת, הביקורת שליוותה את התיאוריה ההתנהגותית, מראשית, נוכחת גם כיום. אולם, היא לרוב מתעלמת מההתפתחות שחלה בתיאורית הלמידה.סדרת הפוסטים הקרובים תעסוק בדיוק בתחום זה: ההתמודדות של התיאוריה הביהביוריסטית עם הביקורת שהוטחה והשימושיות הגוברת שלה. אף שהשימוש נפוץ בתחום החינוך והטיפול הן בקשיים התפתחותיים והן הקשיים נפשיים ורגשיים, סדרת הפוסטים הנוכחית תתמקד דווקא ביסודות ההתנהגות כפי שהם באים לידי ביטוי ביום יום.
אז מהי התנהגות?
ההגדרה האקדמית של התנהגות עשויה להיות: כל דבר שהאורגניזם עושה הוא התנהגות. התנהגות היא למעשה אירוע. היא מתרחשת בזמן מסויים ובמקום מסויים. כשמדובר בהתנהגות אנושית אנו מכלילים בתוכה גם פעילות חשיבה או רגש. אלו התרחשויות פנימיות שאינן נצפות מחוץ לאדם. להתנהגות מספר מאפיינים:
היא ממושכת. ההתנהגות היא זרם בלתי פוסק של התרחשויות (במובן זה, גם שינה היא התנהגות)
היא מורכבת. קשה לבודד אותה למרכיבים
היא מתרחשת במקרים רבים מחוץ לטווח המודעות
התנהגות מתרחשת במרחבים הפנימי והחיצוני שלנו כאחד
נבחן לרגע את ארבעת המאפיינים הללו. שני המאפיינים הראשונים ככל הנראה קשורים זה בזה על מנת להבחין מתי התנהגות אחת מסתיימת והשניה מתחילה יש לקבל החלטה מראש על הפרספקטיבה בה אנחנו אוחזים. כך למשל אפשר להתייחס לכל צעד שאדם עושה כהתנהגות בדידה ואפשר להתייחס להליכה שלו לאורך מספר צעדים או משך זמן. כאשר מדובר בהתנהגות פנימית ההבחנה קשה עוד יותר. האם זרם המחשבות שלנו הוא התנהגות אחת? או שמדובר בסדרה של התנהגויות? היות והתנהגויות יכולות להתרחש במקביל היכולת להפריד בינן הופכת קשה עוד יותר. האם רגש ומחשבה המתרחשים במקביל הם התנהגות אחת או שתיים?
לעיתים אנו מודעים רק לחלק מן ההתנהגות. למשל אנו עשויים לחלוף על פני שלטים רבים של מסעדות בעוברנו ברחוב ולראות אותם בעינינו – התנהגות – ולמרות זאת רק כאשר אנחנו רעבים אנו נשים לב אליהם. רק כאשר יש לנו מודעות רבה יותר הרלוונטית להתנהגות נשים לב להתנהגות שלנו. באופן דומה גם מחשבות עשויות לחלוף בראשנו מבלי ששמנו לב לכך שישנן רגשות המלווים אותם.
על החשיבות של טווח הקשב ומורכבות ההתנהגות ארחיב בפוסטים הבאים. בינתיים, אציע משימת התבוננות. נסו לשים לב האם אתם יכולים להבחין בין התנהגות פנימית להתנהגות חיצונית. עקבו אחר ההתנהגויות שמעוררות בכם תהיה. למה שמתם לב?
